מושבים ואגודות שיתופיות- חיימסון סודאי משרד עורכי דין ותיק

מושבים ואגודות שיתופיות

מושבים ואגודות שיתופיות
 

אגודה שיתופית היא אחד מארבעה סוגי התאגידים הקיימים בישראל. הסקטור החקלאי, על כל ענפיו (קיבוץ, מושב, כפר שיתופי, אגודה מרכזית לשיווק, אגודות מים, תאגידים חקלאים וכו'), מאוגד, רובו ככולו, במסגרת של אגודות שיתופיות. 

 

מהותה של האגודה השיתופית

פעילותה של האגודה השיתופית אמורה להתנהל בהתאם לעקרונות של הדדיות, שוויון, אחריות אישית, סיוע הדדי וחסכון. עקרונות אלה הם שמבחינים בין אגודה שיתופית לבין יזמות קפיטליסטית. האגודה השיתופית, המחויבת ברישום אצל הרשם לאגודות לשיתופיות, היא אישיות משפטית בפני עצמה, וככל אישיות משפטית נפרדת, כל הפעולות הנעשות בינה לבין צד ג', יוצרות מחויבות של האגודה כלפי צד ג', מבלי שמחויבות זו תרבוץ על חבריה, באופן אישי.

במובן זה, דומה האגודה השיתופית לחברה בע"מ, שגם בה האחריות מוגבלת להשקעותיהם של בעלי המניות בלבד. עם זאת, השוני העיקרי טמון במטרותיה של האגודה השיתופית, כפי שנקבעו בסעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות: עזרה הדדית, עזרה עצמית, שיפור תנאי החיים של החברים וכו'.
עיקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד  היחסים הפנימיים בין חברי האגודה לבין האגודה עצמה. אפיון זה של האגודה השיתופית והיותה חלק מהמפעל הציוני אשר שאף להקים חברה חדשה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון, טשטש במשך השנים את האבחנה בין האגודה, כאישיות משפטית נפרדת, לבין חבריה, עד כדי כך שרבים ראו ברכוש האגודה וחובותיה, כרכושם וחובותיהם של חבריה.

בשנת 1991 הובאה הסוגיה לפתחו של בית המשפט העליון, אשר קבע את ההבחנה הברורה בין רכוש האגודה לרכוש החבר מחד, לבין חובות האגודה וחובות העבר מאידך (ראו: ע"א 524/88 פרי העמק נ' שדה יעקב, פ"ד מה (4) 529); "פרשת פרי העמק"). וכך נכתב בעמ' 548 לפסק הדין:

 

"אכן, פקודת האגודות מבחינה היטב בין רכוש האגודה לבין רכוש החברים, והיא קובעת במפורש, כי באגודה שאחריותה מוגבלת החבר אינו חייב להשתתף בכיסוי חובות האגודה בפירוקה...אין זה סביר להניח, כי חבר חייב להשתתף בחובות האגודה בחייה, אף ללא הסכמתו, אך פטור מכך בפירוקה, למרות שהחובות נוצרו בחייה. עקרון הקואופרציה אינו בא לשלול מהיחיד את קניינו ואינו בא להעניק לרוב את הכוח לשלוט - בדרך של הטלת חיוב לשאת בהוצאות האגודה השיתופית - על רכושו של הפרט בלא הסכמתו. דווקא ההכרה באדם ובכבודו היא המצדיקה, אף מנקודת מבטה של שיטת הקואופרציה עצמה, מתן חסינות לחבר הבודד מפני כוחו של הרוב. גם אם האגודה השיתופית מבוססת על קואופרציה ולא על קפיטליזם, היא חייבת לכבד את האוטונומיה של היחיד ואת רכושו".

 

 

פירושם של דברים, כי ישנה הפרדה  בין האגודה השיתופית לחבריה, ואלה לא יישאו בגירעונות האגודה רק מעצם חברותם זו. עם זאת, ההלכה רוככה מעט נקבע בפסק הדין כי על-ידי הוכחת "נוהג", ניתן לחייב את החבר בגירעונות האגודה, אם כי נטל הוכחת הנוהג רובץ על שכמו של הטוען לו.   

 

הקמתה של אגודה שיתופית 

אגודה שיתופית אינה פועלת בחלל ריק, ולמעשה מקבלת את הכשרה מהרשם לאגודות השיתופיות. סמכויותיו של הרשם רחבות מאוד והן חולשות על מרבית העניינים הקשורים באגודות שיתופיות: החל בייסוד האגודה ובסיווגה, המשך בפיקוח עליה ובשינוי התקנון שלה ובבוררות בין חברי האגודה, וכלה בפירוקה של האגודה.
על מנת שאגודה שיתופית תפעל מכוח הדין, נדרשים שבעה אנשים שמלאו להם 18 שנים להגיש בקשה מסודרת לרשם האגודות השיתופיות. לרשם הסמכות הבלעדית להחליט בעניין רישום האגודה, ויש ביכולתו לדחות את הרישום אף אם מולאו לכאורה כל התנאים הנדרשים לצורך רישומה של אגודה. במידה שהרשם מחליט לרשום את האגודה כדין, הוא מסווגה בהתאם למטרותיה. ישנם סוגי אגודות רבים, ובהם:
 
מושב עובדים – אגודה חקלאית שהיא ישוב נפרד, ואשר מטרותיה כוללות ארגון ההתיישבות של חבריה, קיום שיתוף באספקה, בשיווק ובעזרה הדדית, וניהול חיי הקהילה בישוב כמפורט בתקנון האגודה.
 
מושב שיתופי – אגודה להתיישבות, שהיא ישוב נפרד, ואשר מושתתת על יסודות של בעלות האגודה באמצעי הייצור, השיווק והקניין הציבורי. השוויון הוא ערך מרכזי, אשר מתבטא בשיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך. 
 
כפר שיתופי – אגודה שמטרותיה העיקריות הן לארגן את התיישבות חבריה, המחזיקים ברכוש פרטי ומקיימים שיתוף בשירותים או במפעלים יצרניים, חקלאיים או אחרים.
 
ישוב קהילתי כפרי – אגודה שמטרותיה העיקריות הן ארגון התיישבות חבריה כקהילה המקיימת שיתוף בהקמת מפעלים יצרניים ובמתן שירותים וניהול חיי הקהילה בישוב כמפורט בתקנון האגודה.
 
קיבוץ שיתופי – אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, ואשר מושתתת על יסודות של בעלות הכלל בקניין, עבודה עצמית ושוויון. השוויון מתבטא בשיתוף בייצור ובחינוך.
 
קיבוץ מתחדש – אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, ואשר מושתתת על יסודות של שיתוף הכלל בקניין, שיתוף ביצור ובחינוך. באגודה מסוג זה קיימת ערבות הדדית בין חבריה, כאשר בתקנון של האגודה קיימת הוראה בדבר חלוקת תקציבים לחבריה, שיוך דירות, וכיוצא באלה. 
 

תקנון האגודה השיתופית

תקנון האגודה השיתופית מהווה מסמך היסוד של האגודה שעל פיו היא פועלת. בתקנון כלולות ההסכמות היסודיות בין חברי האגודה וההוראות שחלות עליהם. בעת רישום האגודה, יש באפשרותה לאמץ את תקנון ברירת המחדל המותאם באופן בסיסי לאגודה מסוגה, או להחיל תקנון משל עצמה שבו היא מחויבת לכלול פרטים הנוגעים לעצם קיומה כאגודה שיתופית:
 
·       שם האגודה, סמכויותיה ומטרותיה;
·       הכשירויות הדרושות לחברות באגודה, הליכי קבלת חברים, העילות לפקיעת החברות;
·       פרטים על רשויות האגודה, אסיפה כללית, ועד הנהלה, נהלי הבחירות לרשויות האגודה;
·       דרכי השתתפות החברים בהון האגודה;
·       דרכי יישוב סכסוכים;
 
הלכה למעשה, משמש התקנון כחוזה בין האגודה ובין חבריה, ובין החברים לבין עצמם. מכאן, ומתוך עיקרון חופש החוזים, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי ההתקשרות ביניהם.
בית המשפט ממעט להתערב בהוראות התקנון, ויעשה כן רק במקרים חריגים, בהם נעשתה פעולה הסותרת את עקרונות המשפט הכלליים, נוגדת את הצדק הטבעי או פוגעת בתקנות הציבור.
היבט נוסף, מאחר שתקנון האגודה הינו יציר כפיהם של חברי האגודה עצמם, הגישה הקלאסית היא שאין להתייחס אליו כחוזה אחיד, אשר בסמכות בית המשפט לבטל בו סעיפים הנראים כסעיפים מקפחים. ואולם, במצבים שבהם התקנון כולל הוראות חורגות המאפיינות חוזה אחיד, בית המשפט עשוי לפסול את ההוראות המקפחות ולחייב את האגודה לשנות אותן.  
 

ניהול האגודה השיתופית 

בדומה לכל תאגיד משפטי, גם באגודה שיתופית קיימים גופים המנהלים את האגודה. הגוף המוגדר כ"סמכות העליונה" הוא האסיפה הכללית של חברי האגודה. אלה מתווים וקובעים את מדיניות האגודה. האסיפה היא זו שבוחרת גם את ועד ההנהלה, הוא הגוף שמנהל בפועל את האגודה באופן שוטף (בקיבוץ גוף זה נקרא "המזכירות"). חשוב להדגיש, כי חבר ועד יכול שיכהן רק אם הוא אחד מחברי האגודה. ועד ההנהלה אוחז בסמכויות נרחבות בכל הנוגע לניהול האגודה, או כפי שבית המשפט קבע כי בידיו של הוועד "סמכות שיורית". משמע, כל אותן סמכויות שלא נמסרו לרשות אחרת באגודה. בין שומרי הסף של מקבלי ההחלטות של האגודה, כך נכתב בהנחיות של רשם האגודות השיתופיות, נמצאים מבקר הפנים וועדת הביקורת הנחשבת כ"כלב השמירה" של האסיפה הכללית על הפעולות וההתנהלויות של רשויות האגודה. על ועדת הביקורת לבקר את עסקי האגודה ורשויותיה במשך כל השנה ובאופן שוטף. ועדת הביקורת נבחרת על-ידי האסיפה הכללית והיא עצמאית בעבודה וכפופה רק למרותה של האסיפה הכללית.
בהנחיות רשם אגודות השיתופיות, נכתב במפורש מי רשאי לכהן בוועדת ביקורת: מי שאינו חבר אגודה; מי שאינו חבר ברשות מרשויות האגודה ובכלל זה חבר באחת מועדותיה; מי שלא משמש כחבר בועדת קלפי, ומי שלא משמש כבעל זכות חתימה בשם האגודה.
 
 

זכויות הצבעה באסיפה כללית

 
ביום 8.11.2016, חתם של הכלכלה והתעשייה, מר משה כחלון, על צו לתיקון סעיף 16(1) לפקודת האגודות השיתופיות.
 
הצו, פוטר אגודות מהוראות סעיף 16(1), וקובע הוראות חדשות ביחס להצבעה באספות כלליות, אשר משנות כליל את המצב הקיים באשר להצבעה באספות, ומעניקות משקל חדש לקולו של כל חבר אגודה וכל משק. משכך, עשויות להיות להוראות הצו השלכות חברתיות עמוקות.
 
עם זאת, תוקפן של ההוראות, מותנה בכך, שתבצע אגודה המעוניינת בכך, שינוי מתאים בתקנון שלה. כך, עומדת בפני כל אגודה, הברירה האם לאמץ הוראות הצו, או לא.
 
סעיף 16(1) לפקודת האגודות השיתופיות, בנוסחו הקיים (טרם כניסת הצו לתוקף), קובע כך:
 
"לכל חבר של אגודה תהיה למצער דעה אחת בעסקיה, אך לשום חבר לא תהא יותר מדעה אחת."
 
המשך הסעיף הקיים, קובע הוראות וסייגים שונים, ביחס לקבלת החלטה במצב של שוויון קולות, סייגים לגבי אגודות מסוגים שונים או בעלות מאפיינים שונים, והוראה ביחס למינוי מיופה כוח להצבעות.
 
כך, בהתאם למצב המשפטי הקיים והמחייב עד כה, לכל חבר אגודה, קול אחד – לא יותר ולא פחות. למשק בו חמישה חברים (זוג ההורים, בן ממשיך נשוי, ובן נוסף או נכד) – חמישה קולות. למשק בו אלמנה, למשל – קול אחד.
 
מצב זה, הוביל למצב בו למשק אלמוני, בו מתגוררים כמה חברים, כוח השפעה רב יותר על אופן קבלת ההחלטות, מאשר למשק פלוני, בו חבר אחד או שניים. הדבר, הביא לעתים קרובות לעיוות בייצוג האינטרסים של חברי המושב בהצבעות.
 
הצו, שנחתם, כאמור, בנובמבר 2016, פוטר אגודות המסווגות "מושב עובדים" מהוראות סעיף 16(1) (למעט אגודות בהן התקבלו תושבי ההרחבה כחברי אגודה במושב העובדים, ולא קיימת אגודה קהילתית), וקובע מנגנון חלופי, וחדשני, ביחס למשקל קולו של כל חבר.
 
הוראות הצו יובאו, להלן, כלשונן:
 
(1)    מספר הקולות באסיפה כללית של חברי אגודה בכל מתכונת של הצבעה, לרבות קלפי, יהיה:
    (א)   לכל משק חקלאי – ששה קולות שיחולקו באופן שוויוני בין בעלי הזכויות בו שהינם חברי אגודה, ואולם:
        (1)           במשק שבו ארבעה חברים – לכל חבר קול אחד ולבעלי המשק שני קולות נוספים.
        (2)           במשק שבו חמישה חברים – לכל חבר קול אחד ולבעל המשק קול נוסף; היו שני בעלי משק, והסכימו שניהם על כך, יקבל אחד מהם קול נוסף;
   (ב)   לכל חבר אגודה שאינו נמנה על החברים בפסקה 1, יהיה קול אחד בהצבעה.
(2)    בצו זה –
"בן ממשיך" – כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973;
"בעל זכויות בנחלה" – בעל משק ובן ממשיך, לרבות בעל או חוכר של מגרש שפוצל מהמשק;
"בעל משק" – כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות.
"מושב עובדים" – למעט מושב עובדים בו תושבי ההרחבה התקבלו כחברים, ולא התאגדו כיישוב קהילתי.
 
המנגנון החדש, ככל שיאומץ ע"י אגודה, יחול ביחס להצבעה בכל סוג של אסיפה כללית (הן באסיפה כללית שנתית, הן באסיפה שלא מן המניין, והן באסיפה לתיקון תקנון וכיוצ"ב).
 
חרף שמדובר במנגנון מורכב ומסובך, המעלה חשש כי יהא קשה לאמצו, יש לזכור, כי מאחורי מנגנון זה, היגיון מסוים, והוא נועד בעצם למנוע מצב של הטיית הצבעות ע"י משקים דומיננטיים, תוך שמירה על עקרון השוויון בין המשקים, שהוא בליבת הרעיון השיתופי.
 
אזכיר, כי תחולתן של הוראות אלה, מותנות בכך שבחרה אגודה לאמץ השינוי, ולהטמיע אותו, בתקנונה, בהתאם לפרוצדורה הקבועה בדין.
 

* משרד חיימסון, סודאי ושות' מעניק ליווי וייעוץ משפטי בנושא המגזר החקלאי על שלל היבטיו.