פסק דין פרי העמק- חיימסון סודאי משרד עורכי דין ותיק

פסק דין פרי העמק

להורדת פסק הדין המלא


תקציר:
המערערת 1 היא אגודה שיתופית מרכזית, שחברים בה קיבוצים (המערערים 3-13) ומושבים  (המשיבים 1-8).  באסיפה כללית של האגודה הוחלט ברוב של עשרים ושבעה (הקיבוצים) נגד תשעה (המושבים) ושלושה נעדרים על ייחוס חובות המערערת 1לחבריה, החלטה זו התקבלה בהסתמך על הסמכות שהקנה שר העבודה לאסיפה כללית של אגודה בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ו-1976, הקובעת, כי האסיפה הכללית רשאית להחליט על ייחוס חובות האגודה לחבריה. שיעור השתתפותו של כל חבר בחובות אלה נמסר להכרעת בורר.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבים למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותם של החלטת האסיפה הכללית ושל פסק-דינו של הבורר. מכאן הערעור, שנסב על שאלת תוקפה של החלטת האסיפה הכללית ובמסגרת זו מתעוררת שאלת תוקפה של תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות).

בית המשפט העליון פסק:
א.
(1) אגודה שיתופית, המוקמת על-פי פקודת האגודות השיתופיות, היא אישיות משפטית.
(2) מהקביעה הנורמאטיבית של סעיף 21לפקודת האגודות השיתופיות - הרואה באגודה שיתופית אישיות משפטית - נובע, כי זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינם זכויותיהם וחובותיהם של חברי האגודה השיתופית.
(3) חוזה שעושה אגודה שיתופית עם צד שלישי יוצר קשר משפטי בין האגודה השיתופית לבין הצד השלישי. אין החוזה יוצר קשר משפטי בין חברי האגודה השיתופית לבין הצד השלישי.
(4) אין מניעה לכך כי חבר באגודה שיתופית יצורף ליחס המשפטי שבין האגודה לבין הצד השלישי. לשם כך דרושה פעולה משפטית מיוחדת, שבכוחה ליצור קשר משפטי מיוחד בין החבר לבין הצד השלישי.
(5) אישיותה המשפטית העצמאית של האגודה השיתופית וההפרדה שבינה לבין החברים בה אינה שוללת את האפשרות, כי אגודה שיתופית תפעל כשלוח של חבר בודד או של כלל החברים. לשם יצירת יחסי שליחות בין חברי האגודה (כשולחים) לבין האגודה השיתופית (כשלוחה) נדרשת פעולה משפטית מיוחדת, המעניקה לאגודה השיתופית הרשאה לפעול בשם חבר או חברים.
(6) כאשר חברי האגודה השיתופית מנצלים לרעה את אישיותה המשפטית, ניתן לעתים, לצרכיה של סוגיה מסוימת, להתעלם מאישיותה המשפטית של האגודה השיתופית, תוך יצירת קשר ישיר בין חברי האגודה השיתופית לבין בעלי דברה של האגודה השיתופית. "הרמת מסך" זו תיעשה במקרים חריגים. היא תיעשה בעיקר כאשר הדבר נדרש לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית (חוזה, דבר חקיקה), או כאשר נעשה שימוש לרעה במושג האישיות המשפטית.
(7) אישיותה המשפטית העצמאית של האגודה השיתופית מובילה למסקנה, כי חוב של האגודה השיתופית כלפי צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר באגודה השיתופית כלפי הצד השלישי. נהפוך הוא: זכותו של הצד השלישי הינה כלפי האגודה השיתופית וכלפיה בלבד.
(8) אם הצד השלישי מבקש לשנות מבנה זה של סיכון, הרשות בידו, אך לשם כך הוא צריך לקבל את הסכמתם של חברי האגודה, המוכנים ליטול על עצמם חבות אישית כלפיו.
(9) אפילו חבותם של חברי האגודה השיתופית אינה מוגבלת, אין בכך כדי ליצור יריבות משפטית בין הצד השלישי לבין החברים שאחריותם אינה מוגבלת. קיומה של הגבלת אחריות או היעדרה קשורים ליחסים הפנימיים שבין האגודה השיתופית המצויה בפירוק לבין חבריה; אין הם קשורים במישרין ליחסים החיצוניים שבין צד שלישי לבין חברי האגודה השיתופית.

ב.
(1) כל עוד חייה של חברה נמשכים, אין לחברה הכוח להטיל על חבר בה חובת השתתפות בהפסדיה. חובתו  
של החבר היא לשלם עבור המניות שהוקצו לו. במסגרת זו קיימים בין החברה לבין החבר בה יחסי נושה-חייב, ובידי החברה-הנושה האמצעים המשפטיים הרגילים העומדים לרשות נושה כדי להביא את החבר החייב לקיום חובתו.
(2) בצד האמצעים הרגילים, העומדים לרשותו של כל נושה, עומדים לחברה אמצעים מיוחדים, הקבועים בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. כך, למשל, אם תקנונה של החברה מרשה זאת, רשאית החברה לחלט מניות בשל אי-פרעונן.
(3) היחסים בין החברה לבין חבריה ובינם לבין עצמם מוסדרים על-ידי התקנון, המהווה חוזה בין הצדדים לו. זהו "חוזה סטטוטורי", הניתן לשינוי בהחלטה מיוחדת של האסיפה הכללית.
(4) אין לחבר בחברה "ציפייה סבירה" שהתקנון, שעמד בתוקפו בעת שנעשה חבר, ימשיך לעמוד בתוקפו ולא ישונה אלא בהסכמתו. כל חבר נתון ל"סיכון", כי רוב של משתתפי האסיפה הכללית יכניס שינוי בתקנון וישנה בכך את מערכת הזכויות והחובות של החבר.
(5) עם זאת, לא כל שינוי אפשרי הוא. אחד השינויים, שאין בו כדי לחייב חבר שאינו מסכים, הוא על זה שנועד להגדיל את חובתו הכספית של החבר כלפי החברה מעבר לחובתו לשלם עבור המניות שהוקצו לו.
(6) כדי להטיל חובת השתתפות על חבר יש צורך בהסכמתו של החבר עצמו. לעניין זה אינה מכרעת השאלה, אם חבותם של החברים היא "מוגבלת" אם לאו. אפילו חבות החברים אינה מוגבלת, אין לחייבם, בחיי החברה, לשאת בנטל כספי העולה על חובם בגין מניות שרכשו.
(7) כאשר חברה מצויה בהליכי פירוק, מבחינים בין "חברה מוגבלת" לבין "חברה שאינה מוגבלת". בחברה מוגבלת (במניות או בערבות) חבותו של החבר מוגבלת לסכום שהוא עדיין לא שילם בעד המניות שבידו (כאשר ההגבלה היא במניות) או לסכום שהוא התחייב להשתתף בו בתשלום לנכסי החברה (כאשר ההגבלה היא בערבות) בפירוקה. אין לדרוש מחבר בחברה מוגבלת להשתתף מעבר לסכומים אלה. מאידך, בחברה שאינה מוגבלת ניתן לדרוש, בעת פירוקה, מחבריה להשתתף בכיסוי חובותיה.
(8) מקום שנוצרת חבות חברים (אם במסגרת ההגבלה ואם כחבות כוללת), זו חבות כלפי החברה בפירוק ולא כלפי נושיה.

ג.
(1) כמו בחברה כך גם באגודה השיתופית מקובלת ההבחנה בין אגודה שיתופית בערבון מוגבל לבין אגודה שיתופית שאינה בערבון מוגבל. בעת פירוק אגודה שיתופית בערבון מוגבל אין חבריה חייבים לאגודה אלא את הסכומים שנקבעו מראש, לעומת זאת, בפירוק אגודה שיתופית שאינה בערבון מוגבל נקבע סכום ההשתתפות של חבר בכיסוי חובות האגודה על-ידי המפרק.
(2) הן בחברה והן באגודה השיתופית מן הראוי הוא כי הצד השלישי ייטול על עצמו סיכון, כי יכולתו של התאגיד לפרוע חובותיו ייקבע על-פי היקף נכסיו שלו ולא על-פי נכסי חבריו.
(3) ניתן להצביע על השוני המהותי שבין חברה לבין אגודה שיתופית. הגם ששני הגופים המשפטיים הללו נועדו לעשות רווחים, קיים ביניהם שוני מהותי. שוני זה בא לידי ביטוי במטרותיה של האגודה השיתופית, כפי שהן קבועות בסעיף 4לפקודת האגודות השיתופיות. לא הרווח מההשקעה ההונית הוא העומד בראש מעייניהם של חברי האגודה השיתופית. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה.
(4) שוני זה אין בכוחו להצדיק את המסקנה, כי רכושו הפרטי של חבר האגודה עשוי לשמש - בלא הסכמתו של החבר - מקור לכיסוי חובותיה של האגודה השיתופית.
(5) המסקנה, לפיה רכושו הפרטי של חבר אגודה שיתופית אינו משתתף בכיסוי הפסדי האגודה, אלא אם כן יש לכך הסכמה של אותו חבר, מעוגנת בדין הכללי, ואין דבר בפקודת האגודות השיתופיות הנוגד אותה. נקודת המוצא העקרונית הינה זו של הדין הכללי המכיר בקניין הפרטי.
(6) זכות הקניין של אדם בנכסיו מוגנת על-ידי המשפט האזרחי, הפלילי והמינהלי. היא נתפסת כזכות חוקתית. כל נטילה של קניין בלא הסכמת בעליו אסורה היא, אלא אם כן הוראת דין מתירה זאת.
(7) פקודת האגודות השיתופיות אינה כוללת כל הוראה, המסמיכה את האגודה ליטול את רכוש החבר לכיסוי חובות האגודה השיתופית. נהפוך הוא; הפקודה מבחינה היטב בין רכוש האגודה לבין רכוש החבר. היא מאפשרת פגיעה ברכוש החבר בנסיבות מיוחדות וחריגות.

ד.
(1) עם הקמתה של אגודה שיתופית ניתן תוקף לתקנון של האגודה השיתופית כמסמך בסיסי של האגודה השיתופית. התקנון קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים, ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית.
(2) על-אף היעדרה של הוראה מפורשת בנדון בפקודת האגודות השיתופיות, הרי התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה, המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם והקובע את הזכויות והחובות הדדיות שלהם, והוא הסכם בין החברים לבין עצמם.
(3) לאור האופי החוזי של התקנון, אם בתקנון המקורי של אגודה שיתופית קבועה הוראה, לפיה על-פי החלטת האסיפה הכללית חבר באגודה חייב להשתתף בכיסוי הוצאותיה, הרי הוראה זו מטילה חובה חוזית על החברים המייסדים ועל החברים המצטרפים להשתתף בחובות האגודה.
(4) הטעם לכך הוא, שאותם חברים - בהיותם מייסדים או בהצטרפם לאחר זמן -
נתנו הסכמתם להוראת התקנון, ובכך הביעו את רצונם לתרום מרכושם הפרטי לרכוש האגודה השיתופית. זהו ביטוי של האוטונומיה של הרצון הפרטי, אשר כל עוד אינו נוגד את החוק, את המוסר או את תקנת הציבור, יש ליתן לו מלוא התוקף. הסכמה זו לתוכן התקנון ניתנה על-ידי המייסדים בשלבי הייסוד ועל-ידי מצטרף - בעצם הצטרפותו.
(5) עם היותו של אדם חבר באגודה שיתופית הוא נותן הסכמתו לכך כי התקנון ישונה בהליך מסוים שאינו דורש הסכמה פה אחד.
(6) הגישה הראויה היא זו הרואה בסמכות לשנות את התקנון סמכות שמקורה בדין ובהסכם גם יחד.
(7) סמכותה (השלטונית והחוזית) של האגודה השיתופית אינה כוללת בחובה את הכוח לשנות את תקנון האגודה ולקבוע בו הוראה, לפיה על כל חבר-לרבות חבר מתנגד-לשאת בהוצאות האגודה.
(8) סמכות האגודה לשנות את תקנונה אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית.
(9) דרישת השתתפות מהחבר, מעבר למה שהוא נטל על עצמו שעה שנעשה חבר באגודה השיתופית, משנה באופן מהותי את בסיס הסכמתו להיות חבר באגודה ואינה חלק מהחוזה שבין החברים. היא גם חורגת מהמטרות שלהגשמתן נתון הכוח בידי הרוב לשנות את התקנון.
(10) זהו עיקרון כללי של דמוקרטיה ושלטון רוב בתאגידים, לפיו קיימות מגבלות על כוחו של הרוב. לעתים מעוגן עיקרון זה בהוראה חקוקה (כפי שהדבר בפקודת החברות [נוסח חדש], בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, ובחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). לעתים אין עיגון לעיקרון זה בהוראה חקוקה, והוא נובע מעקרונות כלליים (כפי שהדבר בעמותות ובאגודות שיתופיות).
(11) המחוקק רשאי לסטות מעיקרון כללי זה, אך בהיעדר הוראה מפורשת, אין הרוב מוסמך להביא לשינוי בסיסי, המשנה את יסוד ההבנה שבין הצדדים לתקנון, ונדרשת הסכמת כל החברים כולם.

ה.
(1) מנקודת המבט המשפטית, אין לתת משקל פרשני לעובדה, שדבר חקיקה פלוני תוקן באנגליה, ושתיקון דומה לא הוכנס לפקודה הארצישראלית. יש לבחון בכל מקרה את הטעמים העומדים ביסוד התיקון באנגליה מזה ואח הטעמים להיעדר התיקון בדין המקומי מזה.
(2) פרשנותו של דבר חקיקה מנדטורי נעשית על-פי תכליתו שלו, ולא על-פי תכליתו של החוק האנגלי שהשפיע על ניסוחו.

ו.
(1) מבחינים, במסגרת חקיקת המשנה, בין שלושה סוגים של תקנות: תקנות ביצוע, תקנות מחוץ לחוק ותקנות בניגוד לחוק.
(2) תקנות ביצוע הן תקנות "המבצעות" את החקיקה הראשית. כאשר מותקנות תקנות ביצוע, נקבעים העקרונות ואמות המידה הבסיסיות (ההסדרים הראשוניים) בדבר חקיקה ראשית (פקודה, חוק), ואילו חקיקת המשנה קובעת את הסדרי הביצוע (הסדרים משניים).
(3) תקנות מחוץ לחוק הן תקנות הקובעות את ההסדרים הראשוניים עצמם, המחוקק הראשי נמנע מקביעת העקרונות ואמות המידה, והוא מסמיך את מחוקק המשנה לקבוע אותם תחתיו.
(4) תקנות בניגוד לחוק הן תקנות שבכוחן לגבור על הסדריו (הראשוניים או המשניים) של המחוקק הראשי.
(5) בכל שלושת הסוגים, התקנות הן "בהתאם לחוק", שכן דבר חקיקה ראשי מסמיך את מחוקק המשנה להתקינן. נמצא, כי שלושת הסוגים של חקיקת המשנה עולים בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק במובנו הפורמאלי. השוני בין הסוגים מתבטא במידת התאמתם לעקרון שלטון החוק, במובנו המהותי.
(6) עיקרון זה משמעותו, בין השאר, כי ההסדרים החוקיים יבטיחו איזון ראוי בין זכויות הסרט לבין צרכי הכלל. איזון זה מצדיק, בתחום חקיקת המשנה, כי ההסדרים הראשוניים ייקבעו על-ידי המחוקק הראשי ולא על-ידי מחוקק המשנה. על-כן, רק תקנות ביצוע עולות בקנה אחד עם שלטון חוק מהותי. לעומת זאת, תקנות בניגוד לחוק פוגעות בשלטון החוק המהותי.
(7) סמכות החקיקה נתונה לכנסת, אשר מהווה את "בית הנבחרים" של המדינה ואת "הרשות המחוקקת" שלה. אין לרשות המבצעת סמכויות חקיקה, אלא אם כן המחוקק הראשי הסמיכן לכך.
(8) בישראל אינה מצויה הסמכה כללית וגורפת של הרשות המבצעת (הממשלה) לחוקק חקיקת משנה. על-כן, יש לעגן כל חקיקת משנה בהסמכה מיוחדת המצויה בחקיקה הראשית.
(9) כאשר החקיקה הראשית מסמיכה את מחוקק המשנה לחקיקת משנה, חייבת חקיקת המשנה לקיים את הוראות ההסמכה, שאם לא כן היא תחרוג מסמכותו של מחוקק המשנה. הקביעה המשפטית, כי קיימת חריגה מהסמכות המהותית, נקבעת על-פי השוואת תוכנו של החוק המסמיך לתוכנה של חקיקת המשנה. לשם כך יש לפרש את החקיקה הראשית ואת חקיקת המשנה ויש לערוך השוואה ובדיקה עד כמה חקיקת המשנה "נופלת" למסגרת החקיקה הראשית.
(10) הוראת סעיף 65(1) לפקודת האגודות השיתופיות עניינה תקנות ביצוע בלבד.
תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות) קובעת, לעומת זאת, הסדר ראשוני בהעניקה סמכות לאסיפה הכללית לחייב חבר להשתתף בכיסוי גרעונות האגודה חרף התנגדותו לכך. קביעה כזו אין לעגן בחקיקת משנה שנועדה "לבצע" את החוק.
(11) ניתן לעגן באחת הסמכויות המיוחדות הקבועות בסעיף 65(2) לפקודת האגודות השיתופיות גם סמכות  
להתקין תקנות שאינן תקנות ביצוע. אולם, גם בסעיף זה אין לעגן את סמכותו של שר העבודה להתקין את תקנה 2א.
(12) סעיף 55(1) לפקודת האגודות השיתופיות מסמיך את שר העבודה להתקין תקנות בניגוד לחוק, הטעם לחקיקתה של הוראה זו נעוץ באופיה של התנועה השיתופית. בשל הרב-גוניות בתופעה הקואופרטיבית הכיר המחוקק בצורך לסטות, לעניינן של אגודות אלו או אחרות, מההוראות הכלליות של פקודת האגודות השיתופיות. בהיותה נוגדת תפיסות יסוד חוקתיות, יש לפרש את הוראת הסעיף בזהירות רבה.
(13) יש להבחין בין פקודת האגודות השיתופיות לבין דיני האגודות השיתופיות. סעיף 55(1) לפקודה מסמיך את השר לסטות מעניינים הקבועים בפקודה עצמה. אין הוא מסמיך אותו לסטות מדינים אחרים.
(14) אם המחוקק הראשי מבקש להסמיך את מחוקק המשנה לפגוע בזכות יסוד חוקתית, כגון זכות הקניין, עליו לומר דברו במפורש. היעדר הוראה מפורשת ייתפרש כשולל את סמכות הרשות המבצעת להוראות על פגיעה בזכויות יסוד.
(15) תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות) אינה מעוגנת בסעיפים 55ו- 65לפקודת האגודות השיתופיות, ומכאן בטלותה ובטלות החלטת האסיפה הכללית של המערערת 1הסומכת עליה.